שחיקת הזוגיות

כולם מדברים על זה, כולם יודעים שזה קיים, לכולם יש עצות איך למנוע את השחיקה ובכל זאת, כל כך הרבה זוגות מפרקים את הזוגיות.

מאמר זה ינסה להציב לוגיקה  לסיבות המביאות לשחיקה בזוגיות ויעלה בעיקר שאלות. המאמר אינו מתיימר לתת תשובות (לא בטוח שלכל השאלות יש למישהו תשובות), בואו ננסה לרדת לשורש העניין.

התפתחות הזוגיות

מחקרים רבים מציגים את השינויים שחלו בהתפתחות הזוגיות.

במקור נועדה הזוגיות לצורך התרבות. כבר בתיבת נוח עלו לאוניה זוגות זוגות מתוך מטרה ברורה לשמר את ההמשכיות של מינים שונים בטבע.

עם חלוף השנים נבנתה הזוגיות כעסקה כלכלית בעלת יעד ברור לפיה הוא הביא את הפרנסה (ציד) וסיפק הגנה (לוחם) והיא גידלה את הצאצאים (ההמשכיות).

ואילו כיום, בחברה המערבית, הצבנו לעצמנו יעד חדש - רומנטיקה. מין סוג של יעד לא ברור שמוגדר בתחושות (אהבה, משיכה, פרפרים בבטן וכו') כלומר, יעד שמבוסס בעיקרו על מדדים קשים (ויש שיאמרו בלתי ניתנים) למדידה. כשאלה נשחקים, נגמרת הזוגיות וכל אחד פונה לדרכו.

ומכאן נשאלת השאלה האם בעולם המודרני עדיין נדרשת זוגיות ? האם יש לה מקום ? ואם כן, כיצד נכון לבנות אותה ועל בסיס אלו יעדים ומטרות.

גורמי חוסר היציבות בזוגיות

מקריאת מאמרים ומחקרים רבים זיהינו מספר גורמים המערערים את יציבות הזוגיות:

• הפן הכלכלי - בדורות הקודמים, מאבק החיים היה יום יומי ונמשך למעשה עד ליומו האחרון של האדם. מישהו שמע פעם על תוכניות חיסכון ? על ביטוח בריאות ? על דמי אבטחה ? למי היה זמן לחשוב על הערכים המובילים בחיים ? החברה המערבית מאפשרת, בסופו של דבר, חופש כלכלי גבוה יותר מאשר בדורות הקודמים. "מאבק החיים" הפך, בהיבט הכלכלי, לפשוט יותר ובמסגרתו, כל אחד מבני הזוג יכול לעסוק בכל דבר (היא בציד, הוא בגידול צאצאים) ולכן, ההגדרות הישנות של התא הזוגי אינן תקפות יותר.
• תוחלת החיים - בדורות הקודמים, נמשכו החיים כ- 45 שנה (חוץ מנוח שחי 900 שנה). בתקופת זמן זו, בהנחה שהילד הראשון נולד כשהאישה היתה בת 16 (התחתנו מוקדם פעם), הפכו ההורים לסבים וסבתות בגיל 32 - 35 וכנראה שבגיל זה היו לזוג גם ילדים קטנים (וגם נכדים). כלומר, כל החיים  היו מאבק מתמשך של גידול ילדים. סיום הזוגיות שהתבטא במות אחד מבני הזוג תפס אותם למעשה באמצע העשיה. לעומת זאת, כיום, הוכפלה תוחלת החיים ונמשכת סביב ה- 80 שנים. אומנם העלנו קצת את הגיל בו אנו מביאים צאצאים אבל נדיר היום למצוא סבתא שהיא גם אמא צעירה ולכן, אינטנסיביות החיים השתנתה ונדרשות פעילויות חדשות שימלאו את הזמן שנוצר. האם הזוגיות היא התשובה ? ואם כן, מה מצופה מהמערכת הזוגית המשתנה ?
• גירויים חיצוניים - בדורות הקודמים, כל מה שידעו בני הזוג היה בעצם זוגות דומים להם שעסקו באותם עיסוקים (גילדות) ללא שום יכולת לראות דברים אחרים או לצאת מתוך הקבוצה המוגדרת (מי נסע לחו"ל וראה עולם אחר ? ). כתוצאה מכך, השאיפות היו מוגבלות מאוד ואילו כיום, כולם רואים ושואפים לדברים אחרים. כולם רואים חדשות מכל העולם, כולם נוסעים לבלות בחו"ל, כולם רואים סרטים ארוטיים וחושבים שיש "סקס אחר". הגירויים החיצוניים אינם מוגבלים וכתוצאה מכך השאיפות הופכות לבלתי מוגבלות. האם הגדרת הזוגיות עומדת אל מול אותם גירויים חיצוניים ? האם ניתן להתאים את הזוגיות לאותם גירויים ?
• מימוש עצמי - אני יוצרים זוגיות בגיל צעיר, גיל שבו עוד לא למדנו ועוד לא עיצבנו את עצמנו. לאחר בניית הזוגיות אנו ממשיכים להתפתח (כי אין לחץ כלכלי אמיתי, כי לכל אחד מותר להתעסק בכל תחום, כי הגירויים החיצוניים אינסופיים) ופתאום כל אחד מוצא את עצמו במקום אחר על גרף החיים. הזוג אינו מתפתח כיחידה אחת אלא כל אחד מתפתח באופן אינדיבידואלי. האם ההתפתחות האינידבידואלית מאפשר לשמור על הזוגיות ? האם ניתן להתפתח כזוג ובמקביל להתפתח אינידיבידואלית ?

משמעות הגורמים שהוצגו לעיל מביאה למצב לפיו דווקא אנחנו, בחברה המערבית, המונעים, בדרך כלל, על ידי מטרות ברורות (קניית דירה, מכונית, נסיעות לחו"ל וכו') לא באמת יודעים ומסוגלים להציב מטרות ברורות בתא הזוגי שלנו ולכן, אנו נגררים להגדרות אמורפיות שאינן מדידות. לא מפליא שאנו מפרקים את הזוגיות הזו.

הרווח מפירוק הזוגיות

ברור שאם כל כך הרבה זוגות מפרקים את הזוגיות אז כנראה שיש בכך רווח. בואו ננסה לראות מה מרוויחים :

• בפן הכלכלי - כלום - גירושין עולים ממון רב החל מעורכי הדין ועד הצורך בלהחזיק שתי דירות, לקנות מתנות לילדים, תשלום מזונות וכמובן לחפש בן/בת זוג חליפיים.
• בפן תוחלת החיים - כלום - הוכח במחקרים רבים שאלו שחיים בזוגיות טובה מאריכים ימים.
• בפן הגירויים החיצוניים - כלום - בסוף כולם מגלים שהגירויים החיצוניים נחמדים לתקופת ביניים ובסופו של דבר גם הסקס האחר הוא אותו סקס.
• בפן המימוש העצמי - כלום - פתאום נגמר הכסף ואין זוגיות וצריך לנקות את הבית לבד ואין זמן למימוש עצמי, אין זמן ללכת ללמוד, אין חשק ללכת לטייל, אין כיף בלחפש פרשנר/ית חלופי/ת.

ואז... מוצאים בן/בת זוג חדשים, ואחרי כמה שנים מגלים שהוא/היא ממש דומים למה שהיה לנו קודם (שיעור פירוק הזוגיות בקרב גרושים גבוה יותר מאשר שיעור הגירושין בנישואין ראשונים). הגלגל חוזר על עצמו.

אז מה בעצם מרוויחים מפירוק הזוגיות ? מרוויחים תשובות ברורות שחלקן אומרות - אין לך זמן להתעסק בשאלות האלה, ץפסיק/י לבלבל את המוח בשאלות קיומיות ותתעסק/י בדחוף במקום בחשוב וכדי שיהיה לך קל יותר - תמצא/י זוגיות חדשה (הרוב היו חוזרים לישנה אבל....לא נעים).

אז מה עושים ?

יופי, הבנו ונכנסו לדיכאון. נניח שאתם צודקים. אז מה בעצם אתם מציעים ? להמשיך בזוגיות שמביאה לדיכאון ? שאין בה שום רומנטיקה ? שיש בה עסקה כלכלית טהורה ?

לא נחזור כאן על כל ההצעות שמפורטות באין סוף מאמרים אחרים (צאו לבלות, תשפרו את חיי המין שלכם, תתעניינו זה בזו ולהיפך וכו') כל ההצעות האלה נכונות וטובות (לפעמים קשות לביצוע).

גם לא נציע לכם ערכים חדשים ומעודכנים עליהם יש להשתית את הזוגיות - אין לנו תשובות להכל.

נציע לכם רק דבר אחד - תתאהבו מחדש - הרי כשהתחלתם את הזוגיות היו פרפרים בבטן, לשניכם. היתה שם רומנטיקה, היתה שם אהבה שנעלמה עם השנים. בוא לסדנאות שלנו שיעשו רק דבר אחד - יסייעו לכם להתאהב מחדש.